top of page
  • תמונת הסופר/ת8shirly8

ברבי (הסרט) ~ איננה (האלה) ~ ונוס (הכוכב)


השבוע נחשפתי לפרשנות לסרט "ברבי" שקושרת אותו עם המיתוס השומרי העתיק (מלפני כ-4000 שנה) על מסע ירידתה לשאול של האלה איננה, שמצדו מקושר עם מחזור התנועה של כוכב הלכת נגה (ונוס) בשמים.

אצל הקדמונים המסופוטמים נקרא כוכב נגה בשם איננה, על שם אלת הפיריון, האהבה והמלחמה שלהם, שמאוחר יותר התגלגלה (האלה והכוכב גם יחד) ל: אישתר בבבל, אפרודיטה ביוון, ונוס ברומא (ועד היום). היהודים הקדמונים כינו את הכוכב בשם איילת השחר.

ונוס הוא גרם השמים הבהיר ביותר אחרי השמש והירח, ואפשר לראות אותו זורח עם רדת הערב במערב, ולחלופין עם עלות השחר במזרח (אף פעם לא באמצע הלילה). המופע המיוחד הזה הוא הסיבה שהקדמונים זיהו אותו בתחילה כשני כוכבים שונים, ומאוחר יותר - כשהבינו שזהו אותו כוכב - ראו בו כמשקף את שני פניה המנוגדים של האלה: כשהוא זורח בערב הוא מייצג את איננה כאלת אהבה, מיניות, הרמוניה, חמלה ופיריון (תכונות המזוהות כנשיות), ואילו במופע השחר שלו הוא מייצג אותה כאלת מלחמה, חוק וסדר (תכונות הנחשבות גבריות).

[בפרק הראשון של "ירח חדש" ישנה התייחסות לשינוי פניהן של האלות הקדמוניות מאלות אהבה ופיריון לאלות מלחמה ונקם, שינוי שמקביל להתחלת השתרשותם של הפטריארכיה והמונותאיזם - אמונה באל זכר אחד - במזרח הקדום].

בין מופע השחר למופע הערב של ונוס ישנו פרק זמן שהיא אינה נראית בשמים כלל.

המיתוס השומרי על האלה איננה מקביל ולמעשה מתאר את מסלולו הייחודי של כוכב זה: מכוכב ערב חיוור במערב, שאורו מתחזק בהדרגה, מגיע לשיא ואז שוקע עד שנעלם לגמרי, ואז מתחיל שוב לזרוח לפנות בוקר במזרח עד שמגיע שם לשיא, ושוב נסוג.

סמלה של איננה (אפשר לראות בתמונה) הוא כוכב בעל 8 קרניים.

הסמל של כוכב לכת ונוס הוא סמל הנשיות (בתמונה האחרת) המוכר לנו מחדרי שירותים ציבוריים למיניהם. [ואגב, הוא מאוד דומה לסמל החיים, ה"אנך" של מצרים העתיקה, והאם המילה "אנך" קשורה לאל הבבלי "אנכי" שמציל את איננה לקראת סוף הסיפור? מי יודעת...].

סיפורה של איננה מתחיל כשהיא בת מלך צעירה (כוכב הערב החיוור) המחפשת לה חתן. רגשותיה נוטים לכיוונו של איכר צעיר שהיא אוהבת, אבל אביה ואחיה משכנעים אותה לבחור בדומוזי רועה הצאן (שעל שמו נקרא החודש העברי תמוז).

[ייתכן שיש כאן מקבילה לסיפור קין (האיכר) והבל (רועה הצאן, שאלוהים העדיף את מנחתו), שגם מייצגת את נצחון השבטים הפראיים של רועי הצאן על פני התרבויות החקלאיות שוחרות השלום שאכלסו את המזרח התיכון בימי קדם, ניצחון שהביא בעצם לראשיתו של השלטון ההיררכי הכוחני שאנו מכנים בשם "פטריארכיה"].

איננה נישאת לדומוזי בנישואים מקודשים, שמתוארים במיתוס השומרי בשירה שהיא מצד אחד אירוטית ובה בעת עוסקת בפיריון האדמה, שכן הם קישרו בין העונג וההגשמה המינית של האלה לבין שגשוג היבולים והתבואה.

כשהיא בשיא כוחה על כס מלכותה, שליטת השמים והאדמה (במסלול של ונוס, זהו כוכב הערב הזוהר במלואו), איננה מתחילה להרגיש חוסר מנוחה, לחשוב על המוות ועל העולם התחתון - השאול.

“From the great heaven the goddess set her mind on the great below.”

כאן מתחילה ההקבלה לסרט ברבי, שגם היא - בשיא כוחה כברבי המושלמת בברבי-לנד המושלמת - מתחילה פתאום לחשוב על המוות. משהו "משתבש" גם בצורת כף הרגל שלה (שחוזרת להיות אנושית), כאשר כף הרגל שלנו מייצגת את היציבות והקשר עם האדמה, ואילו כף רגל משובשת היא סמל ידוע לדיכוי נשי, להרחקת נשים מהבסיס הטבעי שלהן, האדמה.

[דוגמאות לכך אפשר לראות בקשירת הרגליים של ילדות בסין, וגם באגדה סינדרלה שבה האחיות החורגות כורתות לעצמן את אצבעות הרגליים כדי לנסות להתאים את עצמן לדימוי הגוף הרצוי לנסיך שמחזיק בנעל הזכוכית המיוחלת. וגם בנעלי העקב של ימינו, שנותנות לנשים דימוי גוף רצוי על חשבון גב בריא...].

האובססיה של איננה/ברבי עם המוות מוציאה את שתיהן למסע (וכוכב נגה מתחיל כאן בנסיגה שלו): איננה מחליטה לרדת אל עולם המתים, ואילו ברבי יוצאת אל העולם האמיתי שלנו, ומגלה עליו כל מיני אמיתות מדכאות למדי: נשים אינן בעלות עוצמה אמיתית, הן אינן מחזיקות בכל המשרות המרכזיות (כמו בברבי-לנד) ואפילו לא קרוב לכך; היא עצמה שייכת לחברת מאטל, שחבר המנהלים שלה מורכב אך ורק מגברים, אשר רוצים להחזיר אותה בחזרה לקופסה שלה. [והרי הקופסה התודעתית והחשיבה התבניתית היא בדיוק האמצעי של העולם הישן לשמר את הכוח שלו].

גם איננה בירידתה אל השאול נאלצת לוותר על כל סמלי העוצמה שלה בזה אחר זה, עד שהיא מגיעה עירומה אל כס המלכות של אחותה ארשכיגל השולטת בשאול, שממיתה אותה ותולה אותה כגוש בשר על אנקול.

אם נחזור למסלולו של כוכב נגה - זוהי העת שבה הוא נעלם לגמרי מהשמים, הוא בחושך, בשאול.

השאול מסמל את עולם הצללים והתת-מודע, את הרגשות העמוקים והמסתורין. שם ברבי חווה עצב ומזילה דמעה בפעם הראשונה בחייה, שם היא נחשפת לראשונה לאפשרות שלא כולם אוהבים אותה, שיש לה גם צד אפל.

שתיהן, ברבי ואיננה, מאבדות שם את "הפרסונה" שלהן, את הזהות ואת סמלי הסטטוס החיצוניים, ונשארות בלא כלום, ממיתות את ה"אני" הישן שלהן על מנת להיוולד מחדש.

אך כשאלת הפיריון של העולם הקדום מתה - פירוש הדבר הוא מות היבולים ועקרות האדמה. לכן אחד האלים (אנכי) מסכים להציל את איננה, ומקים אותה לתחייה. אפשר לראות שזהו גלגול מוקדם של המיתוס היווני על דמטר ופרספונה, שגם הוא קשור בירידת הנשיות אל השאול שגוררת אחריה את אובדן פיריון האדמה.

כשהיא חוזרת לעולם שלה (ונוס מתחילה לזרוח שוב - הפעם עם שחר, במזרח), איננה רואה את בן זוגה דומוזי חוגג על כס המלכות שלה, לבוש בבגדי פאר ועלמות צעירות משרתות אותו. בכל הזמן הזה הוא לא דאג כלל לשלומה של אישתו, שנעדרה מהבית ולמעשה מתה...

בדיוק אותו הדבר קורה לברבי: כשהיא חוזרת לעולם שלה היא מגלה שבן זוגה קן השתלט על הבית שלה, שכל ה"קנים" מנהלים עכשיו את ברבי-לנד ואילו שאר הברביות (שהיו קודם מנהלות, עורכות דין, רופאות וכו') הפכו ("מבחירה", כלומר שהתודעה שלהן נכבשה) למשרתות שלהם ושל האגו הגברי שלהם.

[כאן יש בסרט כל מיני בדיחות שהצחיקו אותי מאוד על פטריארכיה וסוסים, ועל הסרט "הסנדק", ועל הסגברה (מילה נוראית) באופן כללי. אגב, יש בברבי רפרנסים לכל מיני סרטים קלאסיים אחרים, למשל הפתיח ששאוב מ"2001 - אודיסאה בחלל"].

חמתה של איננה מתעוררת בה והיא שולחת את דומוזי לקחת את מקומה בשאול (כלומר למות במקומה) למשך חצי שנה מדי שנה. [ומכאן כנראה התפתחה מסורת עתיקה של "בכייה על התמוז", קינה על חודשי הקיץ הדלים בצמחייה ובתנובת האדמה, כמו בפסוק התנ"כי: "ויבא אתי אל פתח שער בית יהוה אשר אל הצפונה והנה שם הנשים ישבות מבכות את התמוז" (יחזקאל ח' י"ד)].

גם ברבי וחברותיה יוצאות למלחמה (לא באלימות אלא בדרכי עורמה) כנגד ההשתלטות הזכרית על הממלכה שלהן. כאן כוכב ונוס זורח בשמים במלוא אורו בצד מזרח, שהקדמונים זיהו עם האלה הלוחמת.

הן מנצחות וחוזרות לשלוט.

כאן לטעמי הסרט מפספס בגדול, כי המטרה של כל הסיפור - ההתעוררות אל קיומה של תודעה פטריאכלית שמופנמת בגברים ונשים גם יחד, והמסע לצאת ממנה - היא לא שנשים ישלטו על גברים, אלא היא שינוי החשיבה על מנהיגות בכלל, ומעבר מתפיסה היררכית (פירמידה) לתפיסה מכילה ומכלילה (מעגל), והיעד הוא למעשה חברה שיש בה איזון בין אנרגיה זכרית לנקבית, בלי שאף אחת מהן שולטת או משתלטת על השנייה.

מה שכן (מה שקן), יש בסוף הסרט מסר מאוד מעצים וחיובי בעיני בעבור גברים [וגם בעבור נשים עם תודעה פטריאכלית, שזה רובנו רוב הזמן]: תפסיקו להעריך את עצמכם על סמך ההישגים שלכם (נשים יפות, רכוש, , תארים, פרסום, הצלחה), ותתחילו להעריך את עצמכם בזכות הפנימיות שלכם.

עוד נקודה מעניינת למחשבה:

הסרט "ברבי" יצא לאקרנים ב-21.7, בדיוק ביום הנסיגה של כוכב ונוס.

באותו יום יצא לאור גם הסרט "אופנהיימר", על ממציא פצצת האטום, סרט שמדבר על אחד הרגעים הפטריאכליים (=כוחניים, תוקפניים, הרסניים) ביותר בתולדות האנושות.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page